אחסון במטבח: מגירות מול מדפים ואיפה שמים מה

הכלל הפשוט: מגירות בכל התחתונים, מדפים בעליונים. מגירה שולפת את התכולה אל המשתמש, מדף מחייב להתכופף ולחפש. חריג אחד הוא הארון שמתחת לכיור, שבו הצנרת מונעת מגירה מלאה.

אחרי שמחליטים על סוג האחסון, מחליטים איפה שמים מה. שני עקרונות מכתיבים את זה: קרבה לנקודת השימוש, וגובה נוח. סירים ליד הכיריים, צלחות ליד המדיח, כלי אפייה ליד התנור.

הגובה קובע תדירות. מה שמשתמשים בו כל יום נמצא בין 75 ל-140 ס"מ מהרצפה. מה שמשתמשים בו פעם בשבוע נמצא מעל או מתחת לזה. מה שמשתמשים בו פעם בשנה נמצא בגובה מעל 200 ס"מ או בארון הגבוה מכולם.

מגירה מול מדף: מה ההבדל בפועל

ההפרש בעלות בין ארון מגירות לארון דלתות אינו זניח, ולכן מי שצריך לחסוך משאיר דלתות בארונות שבהם אין תנועה יומיומית, ומשקיע במגירות באזור הכיריים והכלים.

יש מצב ביניים ששווה להכיר: ארון עם דלת ועם מדף נשלף פנימי. הוא זול ממגירה מלאה ונותן חלק מהיתרון, אבל מחייב לפתוח דלת ואז לשלוף, כלומר שתי פעולות במקום אחת. הוא מתאים לארון בשימוש שבועי ולא יומיומי.

בארונות העליונים מדף עדיף כמעט תמיד, כי הגובה כבר בגובה עיניים ולא צריך לשלוף כדי לראות. מה שכן משתלם שם הוא מדף בגובה מתכוונן, שמאפשר להתאים את המרווח לגובה הכוסות והצלחות בפועל.

מידות מגירות ומה נכנס בכל אחת

שימו לב לעומק הפנימי: מגירה בארון בעומק 60 ס"מ נותנת רק 45-50 ס"מ עומק שמיש, כי גב הארון והמסילה גוזלים מקום. חישוב אחסון לפי 60 ס"מ ייתן תוצאה גבוהה מהמציאות.

מה שמים באיזה גובה

הטבלה הזאת מסבירה למה ארון עליון שנתלה גבוה מדי הופך לאחסון מת. אם תחתית הארון העליון נמצאת בגובה 150 ס"מ, כל המדף התחתון שלו הוא הדבר היחיד שיהיה בשימוש.

דרך פשוטה לבדוק אם התוכנית הגיונית היא לעבור על רשימת הפריטים ולסמן לכל אחד תדירות: יומי, שבועי, חודשי, עונתי. אם משהו שמסומן יומי נמצא מעל 190 ס"מ או מתחת ל-40 ס"מ, יש טעות בתכנון.

עיקרון נוסף הוא לרכז ולא לפזר. כלי אפייה שנמצאים בשלושה ארונות שונים גורמים לחיפוש בכל פעם. עדיף לרכז קטגוריה שלמה במקום אחד, גם אם זה אומר שהיא לא בגובה האידיאלי.

פינות ומקומות מתים

הפינה היא המקום שבו הכי הרבה נפח הולך לאיבוד. ארון פינתי בפריסת L או U מכיל בקלות 200-300 ליטר, אבל בלי פתרון פנים מגיעים רק לחצי מזה.

• מדף מסתובב: מנצל היטב, אבל מאבד את הפינות עצמן ומתאים לפריטים קטנים.
• סל נשלף בצורת אות: מוציא את התכולה החוצה, יקר יותר, נותן גישה טובה.
• מגירות פינתיות: ניצול טוב, דורש רוחב ופתיחה שאינה חוסמת ארון סמוך.
• ויתור מודע: להפוך את הפינה לאחסון של פעם בחודש ולגשת אליה דרך דלת רגילה.

מקום מת נוסף הוא הרווח מעל הארונות העליונים. אם התקרה בגובה 260 ס"מ והארון מסתיים ב-220, נוצר פס של 40 ס"מ שאוסף אבק. אפשר לסגור אותו בקרניז, להאריך את הארונות עד התקרה או להקצות אותו במודע לאחסון עונתי.

אזור אשפה ומיחזור

הפח הוא הפריט שהכי מזניחים בתכנון ומשתמשים בו הכי הרבה. מיקום נכון הוא בארון שמתחת לכיור או בארון הצמוד אליו, כי שם קולפים ושוטפים.

ארון פח נשלף ברוחב 40-60 ס"מ מכיל בדרך כלל שני מיכלים של 15-20 ליטר כל אחד, או מיכל אחד גדול של 30-35 ליטר. משפחה של ארבעה נפשות שמפרידה אשפה תרצה לפחות שני תאים, ורצוי שלושה.

אם מפרידים גם בקבוקים וקרטון, כדאי להקצות מקום נוסף מחוץ למטבח, במרפסת שירות או במחסן. פח מיחזור בתוך המטבח מתמלא מהר, ואז השקיות עומדות על הרצפה ליד הדלת.

שני פרטים קטנים שמשפרים את היומיום: מתקן לשקיות בתוך אותו ארון, ופתיחה שמופעלת בלחיצת ברך או בחיבור לדלת, כדי לא לגעת בידית בידיים מלוכלכות.

דוגמה: משפחה בת חמישה במטבח L של 5.4 מטר

מטבח L בסך הכול 5.4 מטר אורך ארונות תחתונים, כולל ארון פינה, מדיח 60 ס"מ ומקרר. חמישה נפשות, מבשלים כל יום, מארחים בשבתות.

החלוקה שנקבעה: ארון 60 ס"מ ליד הכיריים עם שלוש מגירות, העמוקה למחבתות והבינונית לסירים. ארון 40 ס"מ עם קרגו לשמנים ותבלינים, צמוד לכיריים. שתי מגירות ליד המדיח לצלחות וכוסות, כדי שפריקה תהיה תנועה אחת.

הפינה קיבלה סל נשלף בצורת אות. מתחת לכיור נשארה דלת רגילה עם פח נשלף כפול של 2x18 ליטר. ארון גבוה בגובה 220 ס"מ בקצה השורה קיבל מדפים למזווה, כשהמדף מעל 190 ס"מ הוקצה לכלי אירוח.

ההחלטה שנחסכה: לא כל התחתונים קיבלו מגירות. שני ארונות בקצה השורה, שבהם מאוחסנים מכשירים גדולים בשימוש נדיר, נשארו עם דלתות ומדף אחד. זה הוריד את העלות בלי לפגוע ביומיום.

מה בודקים לפני שמזמינים

• ספירה בפועל של סירים, מחבתות וכלי אפייה, ומדידת הגבוה שבהם.
• החלטה איזה ארון מקבל מגירות ואיזה נשאר עם דלת, ולמה.
• גובה חזית של כל מגירה, מסומן בשרטוט, ולא רק מספר המגירות.
• עומס מותר של המסילות מול המשקל שמתכננים לשים.
• פתרון הפינה, מסומן בשרטוט עם כיוון הפתיחה.
• מיקום הפח ומספר התאים בו.
• מה קורה ברווח שבין קצה הארונות העליונים לתקרה.
• מיקום שקעי חשמל ביחס למכשירים שיעמדו על המשטח באופן קבוע.

מה משתבש בפועל

מגירה עמוקה מדי לסירים. מגירה של 40 ס"מ שמכילה סירים בגובה 20 ס"מ מבזבזת חצי מהנפח. מגירה פנימית נוספת פותרת את זה, אבל עדיף לתכנן את הגובה נכון מלכתחילה.

צלחות רחוקות מהמדיח. אם הצלחות מאוחסנות בקצה השני של המטבח, כל פריקה היא הליכה. זו טעות תכנון קלה לתיקון בשרטוט ובלתי אפשרית לתיקון אחרי הרכבה.

ארון עליון שנתלה גבוה מדי. תלייה בגובה שנראה טוב בעין משאירה שני מדפים עליונים שלא בשימוש. קובעים את הגובה לפי המשתמש הנמוך בבית.

פינה שנשארה בלי פתרון. ההחלטה נדחית כי הפתרון יקר, ואז נשאר חלל שאף אחד לא מגיע אליו. עדיף להחליט מראש שהפינה מיועדת לאחסון נדיר, ולתכנן בהתאם.

מכשירים על המשטח שלא תוכננו. קומקום, מיקסר, מכונת קפה וטוסטר תופסים יחד 100-120 ס"מ משטח. אם לא הוקצה להם מקום, הם ייקחו את אזור ההכנה.