פריסות מטבח: ישר, L, U ומטבח עם אי

הפריסה נבחרת לפי רוחב החדר, לא לפי סגנון. מטבח ישר מסתדר מרוחב 180 ס"מ, פריסת L דורשת שני קירות של 180-240 ס"מ, מטבח U דורש רוחב חדר של כ-240 ס"מ ומעלה, ואי דורש 90 ס"מ פנויים מסביבו לפחות.

המספר שקובע אם פריסה עובדת הוא לא אורך הארונות אלא רוחב המעבר שנשאר. ארון בעומק 60 ס"מ אוכל 60 ס"מ מהחדר, ומולו נשאר מה שנשאר. לכן כל בדיקת פריסה מתחילה בחיסור פשוט: רוחב החדר פחות עומק הארונות בכל צד.

המידות כאן הן טווחי תכנון מקובלים בשוק ולא תקן מחייב. הן טובות לשלב הסקיצה, לפני שמזמינים מדידה מדויקת. את המידות הסופיות קובעים תמיד מול השרטוט של הנגר או ספק המטבח, אחרי מדידה בשטח.

חמש הפריסות במבט אחד

הטבלה מציגה את מידות החדר המינימליות שכל פריסה דורשת כדי להיות שמישה, לא את המידות האידיאליות. מתחת למינימום הפריסה עדיין אפשרית פיזית, אבל המעבר או משטח העבודה ייפגעו.

מטבח ישר ומטבח מקבילי

ישר

כל הארונות על קיר אחד. הפריסה החסכונית ביותר וגם המוגבלת ביותר במשטח עבודה. בקיר של 300 ס"מ, אחרי כיור, כיריים ומקרר, נשארים בדרך כלל 60-90 ס"מ משטח פנוי, וזה המינימום שאפשר לעבוד איתו.

הסדר המומלץ על הקיר הוא מקרר, משטח הנחה, כיור, משטח עבודה ראשי, כיריים, משטח הנחה. אם צריך לוותר, מוותרים על משטח ההנחה שליד המקרר ולא על זה שבין הכיור לכיריים.

במטבח ישר האחסון הוא הצוואר השני. קיר של 300 ס"מ נותן כ-1.8 מטר של ארונות תחתונים אחרי המקרר, וזה מעט. מי שבוחר בפריסה הזאת כדאי שיוסיף עמודת מזווה בגובה 210-230 ס"מ בקצה השורה, או ארונות עליונים שממשיכים עד התקרה.

מקבילי

שתי שורות ארונות זו מול זו. משטח העבודה מוכפל, אבל המעבר בין השורות הוא הצוואר. מעבר של 100-120 ס"מ הוא הטווח העובד: מתחת ל-100 ס"מ אי אפשר לפתוח מדיח או תנור בלי לחסום את המעבר, ומעל 130 ס"מ מתחילים לצעוד יותר מדי בין הצדדים.

ברוחב חדר 220 ס"מ, שתי שורות ארונות בעומק 60 ס"מ משאירות 100 ס"מ מעבר. זה עובד למבשל אחד. אם שני אנשים עובדים במקביל, צריך 120 ס"מ מעבר, כלומר רוחב חדר של 240 ס"מ לפחות.

מטבח L ומטבח U

L

הפריסה הנפוצה ביותר בדירות בישראל. שני קירות סמוכים, פינה אחת. היתרון הוא שהתנועה בין הכיור לכיריים קצרה, והחיסרון הוא הפינה עצמה: ארון פינתי רגיל מבזבז 25-35 ס"מ עומק שקשה להגיע אליהם בלי פתרון פנים ייעודי.

אורך מינימלי מעשי לכל צלע הוא 180 ס"מ. מתחת לזה, אחרי ארון פינה ומקרר, לא נשאר משטח עבודה רציף.

U

שלושה קירות. נותן את שטח האחסון ומשטח העבודה הגדולים ביותר ליחידת שטח, אבל דורש רוחב. שתי צלעות מקבילות בעומק 60 ס"מ פלוס מעבר של 120 ס"מ מחייבות רוחב חדר של 240 ס"מ נטו לפחות.

שתי הפינות של ה-U הן שתי בעיות אחסון, ולכן בפריסת U כדאי לתכנן מראש מגירות פינתיות או מדף מסתובב באחת מהן, ולהקצות את השנייה לדברים שמשתמשים בהם פעם בחודש.

מטבח עם אי: מתי הוא באמת עובד

אי הוא לא רהיט אלא נפח שמוסיפים לאמצע החדר, ולכן הוא נמדד קודם כל במעברים שנשארים סביבו. הכלל המעשי הוא 90 ס"מ פנויים מכל צד שעובדים בו, ו-120 ס"מ בכל צד שבו נפתחת מגירה, נפתחת דלת מדיח או עובדים שני אנשים.

אי קטן מ-90x60 ס"מ כמעט לא תורם משטח עבודה שימושי. הטווח שבו אי מתחיל להצדיק את עצמו הוא 120x60 ס"מ ומעלה, ואי שנושא כיור או כיריים דורש 180x90 ס"מ כדי שיישאר משטח משני צדי הפתח.

לישיבה סביב אי צריך שני מספרים: בליטת משטח של 25-30 ס"מ מעבר לחזית הארון כדי שיהיה מקום לברכיים, ורוחב של כ-60 ס"מ לכל סועד. אי באורך 180 ס"מ מושיב שלושה אנשים בנוחות, לא ארבעה.

מרחקי מעבר: המספר שקובע אם הפריסה עובדת

אחרי שבוחרים פריסה, בודקים את המעברים. אלה המספרים שחוזרים בכל תכנון:

• מעבר עבודה במטבח מקבילי: 100-120 ס"מ. פחות מ-100 ס"מ ודלת המדיח חוסמת את הדרך.
• סביב אי: 90 ס"מ מינימום, 120 ס"מ אם נפתחת שם מגירה או עובדים שניים.
• מול מקרר: 110-120 ס"מ, כי דלת מקרר פתוחה בולטת כ-60-70 ס"מ.
• מעבר שאינו אזור עבודה: 90 ס"מ מספיקים.
• בין קצה משטח לפינת אוכל: 100 ס"מ לפחות כדי לשלוף כיסא.

שני מספרים נוספים חוזרים בפריסות עם ישיבה. משטח בגובה 90 ס"מ מתאים לשרפרף בגובה מושב 60-65 ס"מ, ומשטח בר בגובה 105-110 ס"מ מתאים לשרפרף בגובה 75-80 ס"מ. שרפרף שנקנה בלי לבדוק את גובה המשטח הוא טעות שקורה כמעט תמיד בשלב האחרון של הפרויקט.

אם המטבח פתוח לסלון, כדאי לבדוק גם את גובה החזית מהצד של הסלון. חצי אי עם קיר בגובה 105-110 ס"מ מסתיר את משטח העבודה מהיושבים בסלון, אבל גם חוסם מבט ומרגיש כבד בחדר קטן.

דוגמה: מטבח 260x320 ס"מ בדירת 4 חדרים

חדר מלבני של 260 ס"מ רוחב ו-320 ס"מ אורך, עם חלון בקיר הקצר ופתח כניסה בפינה. שלוש אפשרויות נבדקו:

1. U מלא: שלוש שורות בעומק 60 ס"מ. נשאר מעבר של 140 ס"מ בין השורות המקבילות, שזה יותר מדי, והשורה שמתחת לחלון חוסמת חלקית את הפתיחה. נפסל.
2. מקבילי: שתי שורות בעומק 60 ס"מ משאירות 140 ס"מ מעבר. משטח עבודה רציף של 180 ס"מ בצד אחד. עובד, אבל מבזבז מרחב באמצע.
3. L עם אי: צלעות של 320 ו-200 ס"מ, ואי של 150x70 ס"מ במרכז. מעבר של 95 ס"מ בין האי לשורה הארוכה ו-120 ס"מ לצד הפתח. נבחר.

האפשרות שנבחרה נותנת משטח עבודה רציף של 160 ס"מ בין הכיור לכיריים, מקום ישיבה לשני סועדים בבליטה של 28 ס"מ, ומעבר של 95 ס"מ שעדיין מאפשר לפתוח את דלת המדיח לגמרי.

מה בודקים לפני שמזמינים

• מדידת רוחב ואורך החדר בשלוש נקודות גובה, כולל סטיות בקירות.
• מיקום מדויק של חלון, פתחי דלתות וכיוון פתיחתן.
• מיקום קיים של נקודות מים, ניקוז, גז וחשמל, ומה מהם ניתן להזיז.
• גובה תקרה ומיקום קורות או תעלות מיזוג שמגבילים ארון עליון.
• רוחב המעבר שנשאר בכל פריסה, אחרי חיסור עומק הארונות.
• סימון על הרצפה בנייר דבק של קווי הארונות והאי, והליכה בתוכם.
• בדיקה שדלת המדיח, דלת התנור ודלת המקרר נפתחות לגמרי בלי להתנגש.

מה משתבש בפועל

האי שנכנס על הנייר ולא בחדר. הטעות הנפוצה היא למדוד את המעבר מקצה הארון ולא מקצה המשטח. משטח שבולט 2-3 ס"מ מעבר לחזית הארון מוריד את המעבר בדיוק בכמות הזאת, וגם ידית בולטת גוזלת עוד 3-4 ס"מ.

פינה שאי אפשר לפתוח. בפריסת L שני ארונות נפגשים בפינה, ולעיתים שתי הדלתות מתנגשות או שידית אחת חוסמת את השנייה. את זה מגלים בהרכבה, לא בשרטוט. צריך לבקש מהספק לסמן בשרטוט את כיווני הפתיחה.

מקרר במקום הלא נכון. מקרר בקצה שורה, צמוד לקיר, נפתח רק 90 מעלות והמגירות הפנימיות לא יוצאות. צריך להשאיר לפחות 5-10 ס"מ בין צד המקרר לקיר, או להזמין ציר בצד הנכון.

פינת אוכל שנעלמה. פריסת U או אי גדול תופסים בדיוק את המקום שבו התכוונתם לשים שולחן. כדאי לתכנן את השולחן והכיסאות באותה סקיצה, ולא אחרי שהמטבח נסגר.